ארץ זבת ערק שום ודבש - או - איך גרמתי לוויכוח עדתי במכון

יש הצדקה להנחיה לא להגיע חולים לעבודה*. אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. תגלית מרעישה בהמשך.

יום: שני . שעה: 8 בבוקר. לוקיישן: מכון הפיזיותרפיה .

על המיטות 2 מטופלות שלי: אחת ממוצא אשכנזי והשנייה מזרחי. הראשונה מיד הגיבה לסדרת ההתעטשויות שלי ופסקה שלא מדובר באלרגיה, ושאני "חייבת חייבת לשתות תה עם דבש ". מה אכפת לי? אני אוהבת דבש. שמעה אותה חברתה, ומיד "נחלצה לעזרי". ניגשה אליי בשקט בשקט אל עמדת המחשב ולחשה: "דבש לא טוב. יעשה לך ליחה. קחי ערק עם נענע תערבבי יחד ותמרחי בתוך הפה וליד האף". 'עוד זה מדבר וזה בא'... לא סיימה את המשפט, וכבר נכנסה אחת המטופלות החביבות עליי , סבתא ממוצא רוסי -80 שנה בארץ – לא יודעת עברית- (היא דווקא כן יודעת), ש"במקרה" שמעה את השיחה ואמרה בביטול ובמבטא כבד: "מה זה ערק? את חולה? כואב לך הגרון? תראי מה אני אומרת. לוקחת סִוִיוֹקִלָה** קטן קטן עם שום וסוכר, לשים ביחד הרבה זמן ולשתות. זה יהרוג כל חיידקים" אני אמרתי שכואב לי הגרון...?

אני אחסוך מכם את כל הוויכוח שהתפתח לאחר מכן:"מה פתאום?! סבתא שלי תמיד עשתה לנו אף פעם לא היינו חולים!" (אם לא הייתם חולים, אז למה...?)
לבסוף, המסקנה הנחרצת שלי מכל היום הזה הייתה, שהסיבה האמיתית להנחיה לא להגיע חולים למקום העבודה, היא על מנת לשמור על כור ההיתוך ולא ליצור פילוגי תרבות! מה, לא?
הגעתי הביתה. רקחתי לי את תרופת הסבתא שלי, וישנתי כמו תינוקת. (קמתי כל שעתיים ובכיתי). לא באמת.

עליי זה עובד.
כשמצוננים , והגרון מדגדג ושורף ולא מאפשר להירדם, מה שתמיד עזר לי הוא מרקחת של ברנדי דבש ולימון.

חומרים:
2 כפות ברנדי
סחיטה אחת של חצי לימון
חצי כפית דבש

מערבבים הכל יחד עד להמסה מוחלטת של הדבש ושותים בלגימות קטנות.
מי שיכול לגרגר קצת לפני הבליעה – מה טוב.

שנהיה בריאים.

* לא לדאוג, השתמשתי באמצעי מיגון מול המטופלים – לכולם שלום.
** סלק